הודו על שדרות רוטשילד

 1.      בודהה בכיכר הבימה:

לא פעם, מסביב, כלומר בפייסבוק, אני שומע אנשים אומרים שהמאבק הוא כזה, או אולי כזה: הוא פוליטי מדי, הוא לא פוליטי מספיק, זה נאיבי, זה מניפוליטיבי, אמיץ, פחדן. זה מגיע לא פעם מאנשים שלא הגיעו כלל לרוטשילד, או לכל מקום אחר שבו הדברים קורים. הם כבר יודעים, ומה שהם יודעים מתאים מאוד למה שהם כבר ידעו.

הבודהה ניסה ללמד אותנו כמה קשה לראות את המציאות, ואיזה מחיר אנחנו משלמים על החיים בתוך התפיסות הישנות שלנו. כמה מהר אנחנו נותנים שמות ותיוגים, מזדרזים להכניס את מה שאנחנו מוצאים בדרך שלנו למגירה שכבר הייתה לנו, ומתפלאים כשאנחנו משלמים על זה מחיר.

מה שקורה עכשיו בחוץ הוא מיוחד וראשוני גם אם הוא דומה לדברים אחרים. התנועה הזו (כלומר התזוזה, הפיסית, התודעתית, הרעיונית) לא מוכנה להכנס למגירות שלנו (על זה כתבתי גם כאן).

ויש מי שזה מרגיז אותם, או מרתיע. האמת היא, שזה נורא קשה, אפילו מפחיד, ככה לעמוד על יד הנהר השוצף ולא לנסות לשלוט בו. לא להבין.

המחאה היא דבר חי  ודינאמי. היא משתנה כל הזמן. היא פושטת צורה ולובשת צורה. היא אתגר אמיתי לכל מי שמנסה לחיות את החיים לא דרך סיסמאות, הגדרות או הגבלות – אלא רגע אחרי רגע לראות את הדברים כמו שהם. במובן הזה היא מערערת ומפחידה ומעוררת תקווה ומשמחת – כי יש בזה משהו כל כך מרגש, כל כך מלא אנדרנלין ומעורר, שאני, לפחות, מתקשה להרדם אחרי ביקור לילי בשדרה.

 2.      פטנג'לי על החשמונאים:

 ביוגה-סוטרות של פטנג'לי, מפורטות הניאמות, המטרות הפנימיות,  (מתורגם גם ל'ריסונים פנימיים') של המתרגל. פטנג'לי מציב בהן את הסנטושהשביעות הרצון (באנגלית מהוג להשתמש ב-contentment), לפני  הטאפאסהמאמץ (או ההסתגפות). בכך הוא מבטא תפיסה שנדמית הפוכה לתפיסה המקובלת בתרבות שלנו, שבה חוסר שביעות רצון אמור להקדים את המאמץ, להיות הסיבה לפעולה. פטנג'לי רומז לנו שללא תחושה בסיסית של שביעות רצון – פעולה לא תהיה.

האנשים שיושבים ברוטשילד אומרים שהם יושבים שם כי הם מיואשים, כי נמאס להם, כי אי אפשר יותר, ואלו כמובן רגשות אותנטיים, ואני מזדהה איתם מאוד – אבל בלי סוג מסויים של הכרה בערך עצמם, בלי תחושה שיש להם כח לעשות משהו, בלי קמצוץ סנטושה – המשהו הגדול והעצום הזה לא היה קורה. היאוש היה יאוש משתק – והטאפאס הזה ברחובות לא היה מתרחש. למדנו בשבועיים האחרונים שאנחנו לא חסרי אונים, שיש בנו כח. תרגלנו סנטושה, ועשינו טאפאס – במאהלים, בהפגנות, בפעילות, בתמיכה.

אבל שביעות רצון, הכרחית ככל שתהיה, יכולה להפוך למלכודת. ללא המאמץ, היא הופכת לאגו טריפ. קו דק מאוד עובר בין שביעות רצון שמובילה לפעולה לבין שביעות רצון שמובילה לשקיעה בהתענגות עצמית – שעוצרת כל פעולה.

תרגול היוגה למד אותי שגם בהצלחות וגם בכשלונות יש לחזור תמיד לאמת שפטנג'לי ביטא: כדי להתקדם צריך להיות שבעי רצון, משביעות הרצון יש לנוע קדימה. להיזהר מהייאוש המשתק, להימנע מאגו-טריפ הרסני.

להיות שבע רצון ולהמשיך להתקדם. להמשיך להתקדם ולהיות שבע רצון. כל פעם מחדש.

ככה זה צריך להמשיך גם ברחובות:  יד ביד, שני קצוות של אותה קשת, בלי לוותר.

 3.      גהנדי פינת שינקין

אהימסה וסטיה. אי-אלימות ואמת. כל התורה כולה על רגל אחת.

מוהנדיס

מודעות פרסומת

12 מחשבות על “הודו על שדרות רוטשילד

  1. אהבתי!
    תוכל לחדד את החלק השני? איך, על פי פטנג'לי ובעינייך
    ניתן יהיה לחמוק ממלכודת האגו שכבר מרימה ראשה ופוגעת ברוח הכללית?

    אהבתי

  2. אורי תודה. אהבתי מאד.
    היכולת שלך לחבר את העכשיו, המתרחש בהווה לפילוספיה של פטנג'לי מעוררת
    מחשבה, השראה והערצה.
    נהניתי מאד והתחברתי לכל.
    שתמיד תמשיך להצליח.
    ברשותך ,אני משתפת אצלי על הקיר, זה מצרך נדיר….
    שולחת לך חיבוק
    אני

    אהבתי

  3. כן גם אני מאוד אהבתי מה שכתבת…כנראה שגם אנחנו נצטרף בקרוב למאהל ולא רק למחאה …לפעמים בא לי לזרוק הכל הכל הכל כולל כל החפצים כולל המחשב והנייד והאוטו שמסתבר שאני בעיקר עובדת בשבילם ולא להיפך, ופשוט לגור באוהל ולתרגל יוגה ולקרוא ספר טוב ולהינות משיחה אמיתית ולא בפייסבוק…ההאאאא
    נשיקות, ימית

    אהבתי

  4. אהבתי את ההבחנה שלך על הסנטושה שמחדדת היבט מאוד חשוב במחאה המתגלגלת. אני בעצמי חוששת לרגעים לצאת פתטית ופתיה בדיעבד, נרתעת מההתלהבות שלי, ועוד יותר מכך בן זוגי הסקפיטקן הקלאסי שחושש במיוחד ליפול למלכודת האגו טריפ. בקיצור, פוסט יפהפה והלוואי שגם אני אצליח לנסח את מחשבותיי הפילוסופיות בקרוב…. למשל, אני דוחה את הניסיון להשוות בין המתרחש בשדרות ובין חקירה סוקרטית. אני חושבת שלהפך, אנשים לא מתעמתים עם הפרקטיקה הקשה של הכר את עצמך, אלא רוצים להוציא את ההאמנות שלהם אל הפועל. הדחף שלי הוא להשוות את זה לפרקטיקה יותר סטואית של בנייה עצמית וחיפוש אחר דרך טבעית יותר מבחינה אנושית לקיים את החיים, וברור שכאן יש נקודות השקה עסיסיות עם הפילוסופיה ההודית. הלוואי שהיה לי את הפנאי הנפשי לנתח אבל אני חייבת לסיים משימה מקצועית (ובורחת למחשב במקום) וחיבת להכין שלט ברור לאוהל שלי, לפני שאוכל ללכת למאהל ולהמשיך שם, כרגע אני מרגישה שקשה לי מאוד לכתוב בצורה מוסדרת, כלומר תיאורטית 🙂 להתראות הערב

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s