המיליון

לפני שלושה שבועות, קצת אחרי הפגנת השלוש-מאות אלף, טסנו לחופשה.

אז כן, גילוי נאות – אני יכול להרשות לעצמי חופשה משפחתית של שלושה שבועות, וגם מכל בחינה אחרת אני מסודר. לא, לא כי אני מרוויח יפה – אני מרוויח יפה מאוד, ועדיין לא יכול להרשות לעצמי לא בית ולא פנסיה, אלא כי למשפחה יש. וככה זה. חברי, שעובדים קשה בעבודות מכניסות מאוד לא גומרים את החודש. אבל על עליית יוקר המחיה לעומת הקיפאון בשכר דברו מספיק.

ובכן יצאנו לחופשה. מנותקים מהאינטרנט כמעט לחלוטין. לא פייסבוק, לא טוויטר, לא פוסטים חדשים, ונחתנו רק ביום חמישי.

לפני שטסנו ביליתי יומיים אינטנסיביים בהתנדבות במאהל ובלילה האחרון, ערב תשעה באב, שאלתי כל הזמן: תהיו פה כשאחזור?

והנה אתם פה כשחזרתי, בדיוק להפגנת המליון.

הלהט שהמחאה הבעירה בי הצטנן בשלושת השבועות שבילינו באלפים. לפני חודש, בשעה הזו, התרוצצתי ברחובות. זה לא אומר שלא אהיה הערב. אהיה גם אהיה, וכל אדם שאני רואה אני אומר לו – תבוא גם. אבל אני בבית, במזגן. יודע, אחרי ביקור במאהל רוטשילד אתמול, שהכל כבר מתוקתק: אוהל הצדק החברתי נחנך אמש, כולם מסתובבים עם מכשירי קשר, מחשב עומד במרכז המידע, ואותם אנשים, עם אותו להט בעיניים, מתרוצצים מסביב, והרשת מלאה בבאז מטורף: היום זה היום.

אני חושב על התגובה הראשונה שלי למחאה הזו, כשעוד הייתה רק אירוע בפייסבוק. כתבתי אז לאחת, דפני ליף: מה את רוצה?

חזרתי על זה כמה פעמים אחרי זה, ולקח לי זמן להבין שזו לא השאלה הנכונה. השאלה הנכונה היא מה אני רוצה.

אני חוזר הערב לרחובות כי הגיע הזמן לחדש את החוזה ביני לבין מדינת ישראל. על התשלום הסכמנו: חלק ניכר מהכנסתי, מסים עקיפים, וכך וכך שנים מחיי. הגיע הזמן לרענן את התמורה:

אני רוצה חינוך מעולה, מערכת בריאות מצויינת, רשת רווחה יעילה ולא רודנית ותמיכה בלתי מתפשרת בתרבות – וכל זה לכולם, לא רק לי ולא רק לדומים לי. אני רוצה שהקופה הציבורית תהיה שוב ציבורית ושנכסי הציבור יהיו שייכים לציבור כולו.

אני רוצה חברה שבה הרצון ברווח אינו יכול להיות מתורגם לעושק, כלכלה שבה המודעות לדורסניות חסרת הגבולות של תאוות הבצע מביאה להצבת הבלמים הראויים ומונעת את מחיצתם של החלשים בידי החזקים.

בקצרה – אני רוצה שהמדינה שלי תחזור להיות מדינה, כזו שלוקחת מחדש את האחריות לאזרחיה כדבר ברור מעליו. 

איך הגענו למצב שבו זה כמעט בלתי נתפס – מדינה שדואגת לנו. איך שכחנו שזו בעצם הייתה המטרה המקורית, פעם מזמן? איך קרה שאסור היה אפילו לדבר, שלא לומר לחלום, על חברה כזו, שבה יש ערבות הדדית ודאגה לאחר?

במקום, קראו לחלשים בינינו תאווי בצע ושמנים, ולנו קראו מפונקים בזמן שרצנו בטירוף כדי להישאר במקום – ומאחורי הקלעים, לאורך שנים, קבוצה קטנה מאוד של אנשים השתלטה בחזירות על כל חלקה טובה.

גם כשהפסקנו להאמין לשקרים שלהם חשבנו שאין לנו סכוי מולם, שאין מה לחלום על שינוי. אז חרקנו שניים וצברנו בתוכנו כעס וזעם, עד שלא יכולנו עוד.

אבל הקיץ הזה לא היה קיץ של זעם. זה אולי הדבר המדהים ביותר – שאת הכעס המרנו בתקווה. מאהל אחרי מאהל, יום אחרי יום,  למדנו אופטימיות. מתי בבפעם האחרונה, עד שכל זה התחיל, דמיינתם שיהיה פה טוב יותר? והיום, עם כל הפחד, הרחובות יתמלאו באנשים אופטימיים, שמאמינים שאפשר לשנות.

האופטימיות הפכה לפעולה, והפעולה תביא לשינוי.

אז מכיוון שאני בטוח שאתם יוצאים הערב מהבית, ומכיוון שאת כל מילות השכנוע הלוהטות שהיו בי אמרתי כבר, והן נכונות לגמרי גם להערב, ואחרים אמרו את זה טוב ממני (תקראו את מה שחברה שלי ומשוררת נפלאה, ענת לוין, כתבה הבוקר ותפיצו הלאה והלאה), כל מה שנשאר הוא לחשוב על היום שאחרי.

כי היום זו יכולה להיות ההתחלה – וזה יכול להיות הסוף. הרגע החשוב ביותר בהפגנה לא יהיה היום – הוא יהיה מחר בבוקר. 

ביום שאחרי כל אחד מאתנו יצטרך לחשוב איך הוא ממשיך ודואג למקום הזה, גם בתוך שגרת החיים, גם בתוך הלימודים והעבודה והחגים. ביום שאחרי נצטרך למצוא דרך להמשיך ולנתב את האנרגיה העצומה שתזרום הלילה ברחובות לשינוי אמיתי, לחזור ולראות שהמקום הזה שלנו, לא שלהם, שאנחנו אזרחים, ולא נתינים, שמגיע לנו בזכות ולא בחסד, ושאסור לנו להרדם, ואסור לנו להפסיק.

מחר נתעורר בבוקר, מליוני אזרחים גאים וחזקים, כדי לבנות את המקום הזה מחדש.



מודעות פרסומת

2 מחשבות על “המיליון

  1. אורי, מה דעתך לנצל את המקצוע והכישרון שלך ולתעד את כל העינין. כלומר את תופעת המחאה העכשווית. ממש לעשות סרט תעודתי ולהפיץ אותו בכל צורות התקשורת בארץ ובעולם.חשוב שהרבה גורמים יהיו חשופים , ההשפעה על הצמרת המושחתת דרך חשיפה תקשורתית היא חזקה. בארהב, מי שרוצה להזיז מוסדות הולך לתקשורת. זו רק הצעה. אנחנו אתכם מרחוק. עדנה לירס

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s