הופכים את המציאות

"עמידה על הראש היא לא יוגה, ילדים עושים זאת כל הזמן…

מה שהופך את עמידת הראש ליוגה,

זה תשומת הלב החדה והעדינה בכדי להביא את הגוף לאיזון ויישור.

 תנועה פנימית של מודעות שמגביהה את היציבות ואת הרגישות,

ומצמיחה רצון ונכונות להיות כאן ועכשיו, בהווה.

איפה שאתם זה איפה שאתם!”

(ג'ון שומאכר)

פטנג'לי

כשהייתי ילד אהבתי לעמוד בפישוק ברחוב, ואז להתכופף ולהביט על העולם מבעד לרגליים שלי, הפוך. תמיד הפתיע אותי איך עצם ההיפוך גרם לעולם להראות שונה כל כך.

להתהפך, כמו בעמידת ראש, משמעו לראות את העולם אחרת אבל לא כי הוא השתנה. אפילו לא כי אני השתניתי: העולם אחר כי המבט השתנה. וזה מה שקרה לנו הקיץ: המבט השתנה.

לא רק העיניים – האף, הפה והאוזניים קרובים לאדמה. הפרספקטיבה החושית כולה עוברת טרנספורמציה. האנרגיה. המחשבות. ובתוך השינוי החושי והתודעתי החזק הזה יש לשמור על יציבות.

גם זה מה שקרה לנו הקיץ: משהו השתנה בפרספקטיבה כולה. במחשבות. בתודעה, במגע האנושי, בהבנה המחודשת, הכואבת והמשמחת, של איפה אני חי – והקושי לשמור בתוך המהפכה המוחלטת הזו על יציבות. על מרכז כובד. על אמונה שלא אפול.

שלא ניפול.

במסורות היוגה שאני מתרגל שומרים על עקרונות היציבה של הגוף –  בין אם אני על הראש ובין אם על הרגליים. כלומר היפוך הגוף לשירשאסנה (עמידת ראש) אינו משנה את אופן החזקת הגוף. שלוות הגוף אינה מופרעת, מלבד העובדה שהראש באדמה והרגליים בשמיים.

לשם כך לפני שאעמוד על הראש אני לומד לעמוד.

התהליך ההיסטורי שבו למדו המוני אדם לעמוד מאוים היום יותר מתמיד. אחרי מאות שנים של מאבקים, של מהפכות אמיתיות, של שינויי מערכות כלכליות ומשפטיות, של מלחמה על זכויות אדם וחופש, התהליכים של השנים האחרונות מחזירים אותנו חזרה לחיים במעמדות כלכליים מקוטבים, לעולם שאין בו מעמד בינוני, לאיום ממשי על זכויות בסיסיות ועל הדמוקרטיה.

במילים פשוטות: לא רוצים שנעמוד יותר. אפילו לא על הרגליים.

התהליך הזה מתמשך לאורך שנים. הוא חלק מהמאבק שהוא ההיסטוריה עצמה. אבל אנחנו, טרודים, עסוקים, שורדים – לא הבחנו. לא הסתכלנו על הדברים, לא הפכנו את נקודות המבט, לא ראינו שאנחנו לא רואים. עד שאי אפשר היה יותר.

אז, יצאנו לרחובות.

קפלן

המהפכה קרתה קודם כל במבט שלנו, בתודעה שלנו. אבל בשינוי הזה לא די. אנחנו רוצים גם לשנות את המציאות, לא רק את עצמנו. לא תמיד שמנו לב שזה תהליך ארוך, עיקש, מסובך, ושזה איננו ספרינט – זה מרתון.

אז עכשיו אנחנו לוקחים נשימה עמוקה – וחוזרים לרחובות.

בשבת, ה-15 לאוקטובר, יציינו ביותר מ850 מוקדים בעולם את יום המחאה הבינלואמי נגד תהליכי ההרס ותאוות הבצע ההרסניים האלה. גם אנחנו בישראל נקח ביום הזה חלק. הארוע המרכזי בישראל יהיה ברחבת מוזיאון תל אביב.

שם גם נעמוד על הראש.

נעמוד על הראש כדי לשנות את המבט ולהפוך את המציאות, כדי ללמוד יציבות בתוך מהפכה, כדי להראות את העוצמה שלנו ואת הרכות שלנו, שתי האיכויות שיביאו לנו את הנצחון.

נעמוד על הראש כדי להראות שאנחנו פה. שלא ויתרנו. שקיץ 2011 היה רק ההתחלה – לא הסוף.  נעמוד על הראש ונעמוד על הראש ביחד – כי במאבק ההיסטורי, העולמי והישראלי הזה נוכל לנצח רק יחד.

אנחנו נעמוד על הראש ב17:00 (נסיים בערך ב17:30),  אבל הארוע כולו מתחיל לפני (15:30) ויסתיים אחרי. זו לא הפגנה – זה מרחב למפגש ולשיחה, לשינוי. יהיו בו שולחנות עגולים ומקומות מפגש ומתחם לילדים ואסיפה כללית – וחיבור אנושי ועולמי, ממלבורן עד סן פרנציסקו, מניו יורק לניו דלהי.

אם אתם, כמוני, יודעים שאין ברירה אחרת. שאי אפשר לוותר, בטח שלא עכשיו, שאנחנו לא נשרוד אם נמשיך ככה, ואנחנו חייבים לקיים חברה שיש בה מערכות ערבות הדדית אמיתייות, שמסייעים בה לחלש, ושומרים על העובד, ומאפשרים לחיות ולא רק לשרוד, אז אתם תהיו שם גם.

לראות, להזדהות, להכיר, להסתכל זה לזה בעיניים. לעמוד על הראש ולהגיד שלום – לכבוש את הרחובות מחדש.

עם מזרון או בלעדיו. זה לא באמת חשוב- הרי את התודעה ואת המציאות אפשר להפוך גם כשאנחנו על הרגליים.

הפוך גוטה הפוך
עומדים על הראש - הופכים את המציאות

לפרטים נוספים על העמידה על הראש או על הארוע בכלל, איך אפשר לעזור או כל פרט אחר

oribendov@gmail.com

לינקים קשורים:

איוונט עמידה על הראש (פייסבוק)

איוונט הארוע כולו (פייסבוק)

לו"ז הארוע המרכזי (רחבת מוזיאון תל אביב)

לו"ז הארועים בארץ

על המטריקס

על יוגה ומחאה 1

על יוגה ומחאה 2 (שלי)

מייקל מור מגלה את האמת (טיוב)

אתר הארוע הישראלי

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “הופכים את המציאות

  1. פינגבאק: מחר!! | O15 Israel
  2. יפה מאוד, אבל מהשורה הראשונה של ג'ון שומאכר משתמע שילדים לא עושים יוגה, וזו אמירה מתנשאת ומעליבה וגם עיוורת לחלוטין: ילדים עושים יוגה כל הזמן. הלוואי והיינו יודעים את מה שהם יודעים על יוגה. (בלי לבטל את מה שאנחנו יודעים והם לא)

    אהבתי

  3. שומכר כותב שיוגה היא קודם כל עבודה תודעתית. האם ילדים מסוגלים לעבודה הזו (ומה אתה מגדיר כילדים)? האם החיפוש והחקירה של המודעות בתוך האסנות מתאימה להם בכלל, כשהם עדיין מתפתחים, עדיין לומדים את הצעדים הראשונים של החיבור בין גוף לתודעה?
    לא למדתי יוגה לילדים אבל כאבא לבן ארבע ברור לי שהעובדה שהוא עושה אדהו מוקהא שוונאסנה אינה אומרת שהוא עושה יוגה. לזה שומכר כיוון.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s