למה לא אצא להפגין בשבת

פשוט, אני אהיה בחו"ל. במינכן.
לפני שנתיים טיילנו, שירה דויד ואני, בקרלה שבהודו, והגענו גם לאשראם של אמה, האם המחבקת.
היינו שם רק שני לילות (התנאים לא היו משהו, בטח לא אם יש לך ילד בן שנתיים איתך), אבל יצא לנו לקבל את החיבוק המפורסם ולספוג קצת מרוח האשראם הגדול של אמה. בי זה נגע מאוד. זה היה עוד נדבך בדרך הרוחנית שאני עושה, שבמרכזה היוגה.
מאז יצא לי להיות כמה פעמים בהתכנסויות הנעימות של אנשי אמה בישראל, וגם ללמוד את טכניקת המדיטציה שלה.
כתבתי גם פה בעבר – יש מימד רוחני למחאה הזו, מימד שאני מתחבר אליו מאוד. אנחנו מדברים הרבה על שינוי של תודעה, על העצמה, על מגע אנושי חדש, או בעצם מחודש, שהוא בבסיס של הדברים שקורים פה מאז יולי 2011.
במחאה, כמו ביוגה, הגוף והתודעה לא נפרדים. שינוי דרך המחשבה לא צריך ולא יכול להיות הדבר היחידי – אנחנו חייבים גם שינוי אמיתי בדברים הפיסיים שסביבנו. לא מספיק שאנחנו משנים את נקודת המבט שלנו, חשוב גם שנשנה את העולם.
גם באשראם וגם בדברים שאמה אומרת זה חוזר שוב ושוב – מדיטציה מצד אחד, פעולה אמיתית ועמוקה לשנות את העולם מצד שני.
אז אני נוסע לאמה.
אני נוסע עם מיגו, חבר שפגשתי בתוך הפעילויות הרוחניקיות, אבל באופן טבעי, ומאוד לא מפתיע, אני מוצא אותו לצדי במחאה הזו, כשהוא פועל ללא לאות וללא חשבון וללא אגו, עושה, מה שקוראים בסנסקריט, סווה (seva).
אנחנו נוסעים למינכן, שם אמה תבקר בסוף השבוע, ולא נוכל להגיע להפגנה.
דויד ואני בקרלה
אבל מה התרוץ שלכם?
אם אתם לא בעניין של המחאה, המצב הכלכלי נראה לכם מעולה, הממשלה מנווטת את העניינים האלה לשביעות רצונכם והעבודה של חברי הכנסת למענכם נראית לכם ראויה –  תשארו בבית. כמו שכתבתי לפני ההפגנה בקפלן:
"אם טוב לכם ונראה לכם שטוב גם לאחרים, אם אתם מרוצים מהמדינה ומהכלכלה וממצבכם באופן פרטי, יוקר המחיה זה מושג שלא מדבר אליכם וריכוזיות נשמעת לכם כמו בלוף, אם המערכות סביבכם, חינוך בריאות, רווחה ותרבות, מתפקדות לשביעות רצונכם, בקיצור, אם הכיוון של המדינה נראה לכם, ואתם אוהבים את הראש של ביבי ואת הכיוון של שטייניץ (וכן – גם את הכיוון של כל שרי האוצר וממשלות ישראל בערך מאז שמחה ארליך), ואם אתם באמת חושבים שלמחאה הזו אין הצדקה – אל תבואו להפגנה." (וזה נכתב לפני המריחה של טרכטנברג).
אבל אם לא, אם מה שאתם רואים סביבכם מקומם אתכם, אם אתם יודעים ששינוי חייב להגיע, ואם אין לכם סיבה ממש ממש טובה –
חיזרו לרחובות בשבת.
עכשיו, שניה לפני שהכנסת חוזרת, דקה אחרי טרכטנברג, בזמן שברחובות העיר מתעמרים בחסרי דיור ואת הגנים הלאומיים מפריטים – עכשיו.
דווקא עכשיו.
כי את המחאה העצומה, המקיפה והחשובה הזו אסור לנו לעצור.
ולכל מי ששואלים אם המחאה נגמרה: היא תגמר כשאתם תחליטו שהיא תגמר. כל עוד אנחנו פועלים לשינוי החברה שלנו, המחאה חיה.
ולכל מי ששואלים למה לא שומעים על מה שקורה: ישמעו אם אתם תדברו על זה, אם תעזבו רגע את ynet וערוץ 2, ותתחברו למקורות התקשורת העצמאיים של המחאה (חדר המצב בפייסבוק או אתר המחאה הרשמי ואחרים), אם תעדכנו את האנשים הקרובים אליכם במה שקורה ובמה אפשר לעזור –  ובעיקר אם תפעלו.
אם תשנו מסביבכם – את הקהילה שלכם, את הישוב שלכם, את המדינה שלכם.- לא תצטרכו לשאול איפה המחאה. אתם תהיו המהפכה – והקול שלכם ישמע.
אז דבר ראשון – עדכנו את כל מי שצריך לעדכן על ההפגנה בשבת: שלחו מייל, כתבו סמס, תרימו טלפון.
וביום שאחרי – מצאו את הדרך שלכם לעשות. הביאו את השינוי.
יחד ניצור צדק חברתי. אנחנו פה, איתכם, ואנחנו נשנה את המציאות – ואסור לעצור עכשיו.
חוזרים לרחובות
מודעות פרסומת

3 מחשבות על “למה לא אצא להפגין בשבת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s