להילחם בחושך

בשבוע האחרון חזרו לדון בכנסת בהצעת החוק שזכתה לכינוי "חוק המסתננים". לפי הצעת החוק הזו כל מי שיעבור את הגבול הישראלי ללא היתר דינו מאסר, גם אם הוא מבקש מקלט מאזור אסון אשר נמלט על חייו. כל מי שיסייע לו, ולו במעט, ייאסר גם. הצעת החוק לא מבדילה בין מבקשי מקלט (מי שמבקש הכרה כפליט), מהגרי עבודה (שרובם הגיעו לכאן באופן חוקי ובהזמנת מדינת ישראל) או פעילי טרור. אם החוק יעבור מדינת ישראל לא תבדיל בין מי שנמלט מרצח עם  לבין מי שרק רוצה למצוא פרנסה בישראל לבין לאויב.

בימים הקרובים דוחפי החוק ישמיעו שוב ושוב את הטענה שהאנשים החוצים את הגבול הם "מסתננים", שהם בכלל לא פליטים, ושהם מהווים סכנה למדינת ישראל (המילים רוב יהודי גם יישמעו מדי פעם, אל תדאגו), אבל גם אם כל זה היה נכון, לא ברור למה החוק החדש מתעקש לעשות דין אחד לכולם. הרי אפשר היה לבדוק כל מקרה וכל אדם ולפעול בהתאם. אפשר היה לבנות גוף שימיין ויטפל באופן כלשהו באנשים האלה, ומי שצריך יגורש ומי שהוא אכן פליט יקבל מעמד. כרגע, מנהלת ההגירה רושמת את האנשים – ואז פשוט לא עושה כלום. זמן ההמתנה לדיון בבקשות קבלת מעמד יכול לקחת בין חודש לעשר שנים (!), מה שמסביר מי באמת אחראי להיווצרות קהילות גדולות של מבקשי מקלט חסרי מעמד בישראל.

האמנה בדבר מעמדם של פליטים, שמדינת ישראל חתומה עליה (והייתה מיוזמותיה, אחרי הזוועות שעברו על פליטים יהודיים באירופה של מלחמת העולם השניה) מגדירה פליט כך: "הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל פחד מבוסס להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי או להשקפה מדינית ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור", אבל על פי החוק החדש מדינת ישראל לא תצטרך בכלל לבדוק  מי אלו האנשים שהגיעו אליה ולמה באו – כולם יושלכו לכלא באופן מיידי אוטומטי.

האמת היא, שהקמת גוף ממיין ומטפל הייתה מחייבת חשיבה על חוקי ההגירה של מדינת ישראל, וזו בעיה, כי מדינת ישראל מעולם לא טרחה לעצב מדיניות הגירה למי שאינם יהודים. אפשר להבין למה גם ברשות המחוקקת וגם ברשות המבצעת מעדיפים לוותר על כאב הראש הזה.
אני אישית מקבל את התחושה שהרעיון להקים גוף ממיין כזה מפחיד את מי שהציע את החוק, שיש מי שחושש שאם יקום מנגנון שיבדוק מי אלו האנשים האלה באמת, זה עלול להוכיח שיש לא מעט מבקשי מקלט ביניהם שבאמת נמלטים על חייהם, או במילים אחרות – שהטענות של האנשים שמקדמים את החוק, כאילו מדובר רק במסתננים שבאים הנה לעבוד, ורק "פרומיל" הם מבקשי מקלט (כמו שטוען ראש הממשלה), לא ממש מחוברות למציאות (וגם אם כן, נשאלת השאלה למה מדינת ישראלת לא עושה כלום אם אותו פרומיל).
זה עצוב (אם כי לא חדש) שהאפשרות לגלות את האמת מפחידה מישהו, וזה גורם לתהות מה המניעים האמיתיים שלו. העובדה שהצעת החוק גם נצבעת בצבעי "צרכים בטחוניים", ולכן נמנע דיון שקוף ופתוח בנושא, רק מוסיפה לתחושה הזו, שיש פה יותר ערפל ופחד מהתמודדות עם תופעה אמיתית (קצת על הדיון המתחדש בכנסת אפשר לקרא בדיווח הזה, של אסתי סגל מהמשמר החברתי).

עד כאן תחושות. אבל יש גם עובדות. כאלו שקשה להתווכח איתן (אם כי תמיד אפשר להתעלם מהן, כמובן):

בזמן האחרון התקבלו כמה דיווחים על שחרור של מאות עבדים שהיו כלואים בתנאים איומים בסיני. זה הדיווח של CNN מה17.11 על השחרור, ומוזכר בו שהאנשים ששוחררו חצו את הגבול לישראל.

למי שלא יודע: הסחר בבני אדם הפך להיות עסק משגשג בסיני. מצד אחד – חמולות מסויימות בחצי האי מוצאות בו פרנסה טובה, ושלטונות מצריים לאורך השנים העדיפו להעלים עין. מצד שני, ארגוני זכויות אדם רבים, כולל סוכנויות או"ם ובית המשפט הבינלאומי, מנסים להילחם בתופעה. גם בקרב אנשי שבטים רבים בסיני יש הרואים בסחר בבני אדם תופעה בזויה שפוגעת גם בהם, והם מצטרפים למאבק בסחר הזה.

אתר ארגון זכויות האדם EveryoneGroup העלה החודש דיווח על קרב בין סוחרי בני אדם לבדואים תושבי סיני, שבו נהרג סולימן עבדאללה נקלאווי, שכונה "הסולטן", אחת הדמויות המרכזיות והידועות לשמצה בסחר בבני אדם בסיני. על פי חלק מהסיפורים, ממרתף הבית של "הסולטן" שוחררו כמאה אפריקאים שהיו כלואים בתנאים קשים ביותר.

קצת לאחר מותו של "הסולטן" החלו לזרום הידיעות על קרוב ל650 חטופים אפריקאיים ששוחררו בסיני, ושברחו לתוך ישראל. על פי הדיווח בCNN, הלחץ של ארגונים בינלאומיים וכוחות הבטחון המצריים על סוחרי בני האדם בסיני גדל גם בעקבות הכתבה של רשת החדשות על מקרים של קצירת אברים בקרב החטופים האפריקאים שכלואים בחצי האי ששודרה בתחילת החודש (כחלק מפרוייקט Freedom של הרשת שנלחם בעבדות המודרנית).

הדיווחים האלה יכולים לשפוך קצת אור על מה שקורה בחצי האי סיני, והם מראים שה"מסתננים" האלה אינם מהגרי עבודה, ואינם פעילים טרור. הם בני אדם שנמלטים על חייהם. מזרח-אפריקאים רבים, בייחוד מאריתריאה וסודאן, בורחים מסכנה אמיתית להם ולבני משפחותיהם, ולחלק גדול מהם חצי האי סיני הפך למחוז של זוועה ומוות.
מבקשי המקלט נמלטים מהג'נוסייד בדארפור או מאזורי המלחמות האחרים בקרן אפריקה. באופן כמעט-אירוני, חלקם, שנרדפים על ידי מוסלמים, מכוונים את דרכם לישראל מסיבה פשוטה: כי זו אינה מדינה ערבית.
על נתיב הבריחה שלהם, מחכים להם החוטפים.
יש כאלו שנחטפים בסודאן, בגבול איריתראה או במצרים. יש כאלה שנחטפים בסיני עצמה. מאיפה שזה לא יהיה, המסע אל הכלא שלהם בסיני הוא גיהנום בפני עצמו: הם מועברים מיד ליד, ממשאית למשאית, לעתים קשורי עיניים, לרוב אזוקים, לא פעם עוברים ימים שלמים ללא מים או אוכל והם פצועים וחבולים.
בסופו של דבר הם נכלאים אצל סוחרי בני האדם בסיני. עבור שחרורם נדרש כופר ממשפחותיהם, שמגיע עד 22,000 דולר, סכום שהוא בלתי נתפס למשפחה אפריקאית.
בזמן שקרובי המשפחה מוכרים את הנכסים ואמצעי המחיה שלהם, זהב ובעלי חיים, מצרפים את חסכונות חייהם ואוספים את הכסף בתהליך שיכול לקחת חודשים, החטופים כלואים במרתף, בדרך כלל אזוקים לאורך כל התקופה יום ולילה. הם עוברים עינויים פיסיים ומכות, וכמובן חייהם מאויימים בכל רגע ורגע. במקרים מסויימים, כמו שנחשף בCNN, נקצרים מהחטופים אברים להשתלות. אם הנחטפת היא אישה היא בדרך כלל תאנס שוב ושוב ולא פעם תרצח. (כאן אפשר לקרוא עוד על התנאים שבהם מוחזקים החטופים בסיני).
מדי פעם נותנים לחטופים להתקשר למשפחות שלהם על מנת להאיץ את עניין תשלום הכופר, ובדרך כלל תלווה השיחה בהכאה על מנת להמריץ את בני המשפחה. גם במקרה של מוות ימשיכו סוחרי העבדים ללחוץ על תשלום הכופר מבלי לעדכן את בני המשפחה במות יקירם.
כשמישהו מהם שורד ומשוחרר, כל מה שסוחרי בני האדם עושים הוא להצביע לכיוון ישראל ולהגיד לו לרוץ. לחטופים ששילמו סכומים נמוכים הם לא פעם מסמנים את הדרך שתוביל אותם לעמדות כוחות הבטחון המצריים, שלא יהססו לירות בהם. אחרים מכוונים אל מעברים נוחים יותר בגבול הישראלי. אבל שלא תבינו לא נכון – גם מי שלא נתקל בכוחות הבטחון המצריים ולא נורה על ידם צריך לעבור דרך לא פשוטה בדרך לחזור להגיע לישראל, בכוונה להיות בן חורין.
אלו האנשים שחוצים את הגבול. אלו האנשים שעל-פי הצעת החוק החדשה ישלחו ישירות לכלא, לא יהיה איש שיקשיב למה שעבר עליהם ואסור יהיה לסייע להם. אנשים שנחטפו, שהוכו, שהורעבו, שנכלאו למשך חודשים, שמשפחותיהם אבדו את הכל – אלו הם ה"מסתננים".
עדויות פליטים שעברו את הגיהנום הזה מתארות, בנוסף לזוועות בארצות המוצא, גם  את המכות, את העינויים, את הפציעות הקשות מהאזיקים, את היחס הנורא ואת פחד המוות המתמיד. בעדות אחת (שניתנה לארגון רופאים לזכויות אדם) מתאר פליט איריתראי שנחטף בסודאן איך היה כלוא במשך חודשים. הוא מספר, בין השאר, שידיו ורגליו התנפחו מהאזיקים. כששוחרר בסופו של דבר הוא לא יכל ללכת אז הוא זחל כל הלילה עד שהגיע לגבול הישראלי, שם נמצא וטופל על ידי חיילים ישראליים (טיפול שדינו יהיה מאסר של חמש שנים על פי החוק החדש). האיש הועבר לבית החולים. היום הוא מסתובב ברחובות תל אביב, ומצבו הרפואי קשה.
הרחוב הוא העתיד שמצפה גם ל650 הפליטים שמצאו את דרכם אל החופש זה עתה (ויש לזכור שעדיין יש מאות כלואים בסיני, כמו שמדווח כאן). יש שמחה גדולה על כך שרבים יצאו מגיהנום סיני, אבל האמת הפשוטה היא שהמציאות שעומדת לפניהם קשה מאוד. הדיווחים מדברים אומנם על חטופים במצב טוב יחסית לאחרים (כאלו שלא היו כלואים זמן רב, ושלא הספיקו להעביר לחוטפיהם סכומי כסף גדולים). אבל הם עכשיו פה, בישראל, חסרי כל, אחרי שעברו זוועות, ואין ממש מי שיטפל בהם או יקח עליהם אחריות. ארגוני זכויות האדם יעניקו להם כל מה שהם יכולים, אבל זה לא מספיק. ממש לא מספיק. אנשים פצועים, מפוחדים ורעבים, אחרי טראומה נפשית קשה, מושלכים לרחוב.
גינת לוינסקי, תל אביב (צילום: ליאת חלווני)
חוק ההיסתננות הוא חוק איום ונורא, אבל המדיניות הנוכחית של מדינת ישראל גרועה מאוד, בלשון המעטה, כבר עכשיו. במקום לדון ולקבוע חוקי הגירה למדינה, כאלו שיעמדו באמנה בדבר מעמדם של הפליטים, מעדיפים מנהלי המדיניות לא לעשות דבר. הפסיביות היא חטא כפול ומשולש: גם לא קובעים מדיניות, גם לא עוזרים למי שכן מגיע – וגם, כשכבר יש בידי המדינה אפשרות לצמצם את הזוועות של הסחר בבני אדם, היא לא טורחת לעשות זאת. ארגוני זכויות אדם בארץ ובחו"ל מדווחים שהעבירו לידי השלטונות בישראל שמות של אנשים השוהים כאן, שהינם סוכנים של רשתות הסחר בבני אדם (ומשמשים, למשל, להפעלת לחץ על קרובי משפחה של החטופים הגרים בישראל וגם כצינור להעברת כספי הכופר מהפליט בישראל לחוטפים). השמות והפרטים הועברו ביולי. משטרת ישראל לא עשתה דבר בעניין עד היום, ואנחנו בדצמבר (כאן אפשר לקרוא עוד על הנושא).
אפשר לחזור פה על אמיתות שחוקות על יהודים ורדיפות, על זה שהיינו גם עבדים וגם פליטים, אפשר לדבר קצת על המשמעות של יציאה מעבדות לחירות דווקא בסיני, אפילו להזכיר את בגין והפליטים מוייטנאם. הכל יהיה נכון. אבל השורה התחתונה פשוטה וכואבת: מדינת ישראל בוחרת לא לעזור לאנשים האלה בשום צורה. היא גם תתחיל לרדוף אותם ממש בעתיד הקרוב.
ובינתיים בהווה: אותם מאות מבקשי מקלט ששרדו את הזוועה והגיעו הנה אחרי הסיוט הנורא שעבר עליהם, ובמצב פיסי קשה לא יקבלו שום טיפול או עזרה.
כמעט.
קומץ ארגונים ואנשים טובי לב יבואו לעזרתם: אס"ף, מוקד סיוע לעובדים זרים, המרכז לקידום פליטים אפריקאייםרופאים לזכויות אדם. אבל הם לא יוכלו לעשות הרבה לבד. הם צריכים עזרה.
אם אתם יכולים לסייע במשהו, כל דבר שהוא, כנסו לאתרים ותבדקו מה ואיפה. מדובר באנשים שאין להם כלום בעולם, ממש כלום – חוץ ממה שאנחנו ניתן להם. לא רחוק היום, שגם את המצווה הזו לא נוכל לקיים.
זו הדרך הכי בסיסית להלחם בחושך שמביאים עלינו חוקים כמו "חוק המסתננים" – להיות אנושי בייחוד כשאוסרים עלינו להיות אנושיים. להלחם על האנושיות שלנו, ולא לוותר.
Darfur Star Band - מתוך פרוייקט "נעים להכיר"
ויש גם את זה:
מוקד הסיוע לעובדים זרים אחראי גם על פרוייקט מיוחד: נעים להכיר, סיורים לבתים פתוחים של פליטים ומבקשי מקלט. הזדמנות להכיר באמת את האנשים האלה, להבין מי הם,  מה הם עושים פה, לראות אותם. כמי שהיה בסיור אחד אני יכול להגיד,שגם למי שמכיר את הנושא, זה אחרת לראות אותו בעיניים, לדבר באופן ישיר אם האנשים ולהבין מי הם, מה הם עברו ואיך הם חיים.
למי שכל זה חדש ומוסר לו – זו כמעט חובה. חברי הכנסת ואנשי הממשלה שמקדמים את הצעת החוק לא יבואו. עוד סיבה טובה להצטרף.
מודעות פרסומת

21 מחשבות על “להילחם בחושך

  1. בכיף …רק שאסור לשכוח שכרגע במצרים ישנם מיליון פליטי אפריקה שמחכים לתורם בדרך לישראל .ולא חושב שישראל יכולה בנוסף לקיימים לקלוט עוד 50 K איש .צריך לתת אלטרנטיבה למצב הקיים בו יש הצפה והיד עוד נטויה .
    תציע אלטרנטיבה …

    אהבתי

    1. ראשית – מאיפה הנתון על מיליוני פליטים שמחכים במצריים? אשמח לראות סימוכין לזה.
      שנית – הנה האלטרנטיבה, בקווים גסים:
      1. קביעת מדיניות הגירה ברורה וחקיקה בהתאם.
      2. בתוך זה – קביעת מכסות קליטה בישראל למי שמוכר כפליטים, לפי היכולת.
      3. ייעול וזירוז הטיפול בבקשות המקלט. לגרש את מי שצריך לגרש. לקלוט את מי שאפשר לקלוט.
      4. לשתף פעולה עם סוכניוות האו"ם ומדינות העולם המערבי ויחד למצוא פתרונות של יישוב מחדש (re-settlements) למי שמוכר כפליט אבל לא יכול להקלט בישראל (זו פעולה שנעשית גם היום רק באיטיות מחרידה).
      5. כל זאת בזריזות וביעילות למניעת הווצרותן של קהילות גדולות של חסרי מעמד בישראל, שמכבידות על המערכת הרבה יותר ממה שצריך.

      אהבתי

  2. דני קושמרו עשה כתבה על הנושא בשבת האחרונה. הוא ראיין שם את המסתננים עצמם. כולם העידו שאכן החיים באריתריאה מחורבנים (בלשון המעטה) אך לא נשקפה להם סכנת חיים , וכי הסיבה להגעתם היא כלכלית (ובטוח שאפשר להבין אותם, לאור העובדה ששם הרוויחו מאה שקל בחודש).

    מהרגע שהם יצאו מאריתריאה, בהחלט נשקפת להם סכנה. משני כיוונים. הראשון – כפי שתיארת, שלל הסכנות שמחכות להם במסע. השני, עונשים כבדים שצפויים למי שברח מהמדינה וחזר/הוחזר. אבל – סכנות אלו נוצרו לאור העזיבה שלהם את אריתריאה.

    עבור המסתננים מאריתראה, המניע הראשון להגעתם הוא כלכלי (שוב, אף אחד לא בא אליהם בטענות על כך שהם מבקשים עתיד טוב יותר להם וילדיהם). מניע זה הוא שמביא אותם לצאת את גבולות מולדתם ולהיחשף לסכנה (שמחכה להם בדרך לישראל, או שתחכה להם במידה וישובו לארצם). לאור זאת, חסימת האפשרות הכלכלית שמניעה אותם לצאת למסה מלכתחילה – האפשרות לעבוד ולהשתכר בישראל – סביר מאוד שתציל אותם מהמסלול הנורא שתיארת.

    ולגבי אמנת הפליטים – על פי אמנה זו, פליט רשאי לקבל מקלט במדינה הראשונה שאליה הוא מגיע. לאור העובדה שהם מגיעים ברגל – אלא אם כן הם הצליחו לגמוע את כל יבשת אפריקה בצעד, ישראל היא לא המדינה הראשונה שהם מגיעים אליה.

    ולגבי הסעיף הראשון שתיארת במתווה האלטרנטיבי, לישראל יש מדיניות הגירה מאוד ברורה – חוק השבות.

    אהבתי

    1. 1. אולי תראה לי נתונים? כי כתבה בערוץ 2 זה יפה, אבל סקר רחוב זה לא באמת מחקר. והמחקרים שאני מכיר מראים נתונים אחרים.
      3. ואם אני טועה, ואני מקבל לגמרי את האופציה, למה הנתונים שאני מסתמך עליהם, אלו של ארגוני הסיוע, שמראים שרוב רובם של האנשים שמגיעים מקרן אפריקה הם אכן פליטים, הם הנתונים היחידים?
      כי אם נתניהו מצהיר שרק פרומיל מהאנשים שמגיעים הנה הם פליטים אז (א) מאיפה הנתונים שלו? ו(ב) למה אותו פרומיל לא מקבל מעמד פליטים?
      2. הייתי שמח אם תראה לי את הסעיף באמנת הפליטים שאתה מדבר עליו (http://www.amnesty.org.il/?CategoryID=244&ArticleID=131).
      3. טוב – ההערה על חוק השבות היא טמינת הראש בחול האולטימטיבית. יש היום בישראל כרבע מליון אנשים שמעמדם לא מוסדר (מבקשי המקלט האפריקאים הם מעוט קטן בתוכם) והסיבה שאנשים תקועים בלימבו הזה היא שמדינת ישראל לא באמת החליטה מה לעשות בלא יהודים שמגיעים הנה כמהגרי עבודה. מצדי – שיחליטו שאסור להם להיות פה. אבל אף אחד לא מחליט. ככה שאנשים נתקעים פה, כלואים בצבת של אינטרסים כלכליים מלוכלכים ומדיניות דלת מסתובבת, בסיטואציה של לימבו שלא בריאה לא להם ולא למדינה.
      4. בעניין הלימבו – לדמינת ישראל לוקח בין חודש לעשר שנים (!) לדון בבקשת קבלת מקלט. היה בריא כולם אם הייתה פה מערכת יעילה וזריזה. להשאיר את חוק השבות זה להשאיר את הסיטואציה הנוכחית.
      5. וכן – יש משמעות שהבנים והנכדים של הפליטים היהודים אוטמים את לבם מול פליטים שחורים. לגמרי. ב63 שנות קיומה קבלו מעמד של פליט 173 איש. זה הכל. במילים אחרות: אנחנו חזקים בלהתלונן שאף אחד לא עזר לנו (ואפילו יזמנו את אמנת הפליטים בשנות החמישים) אבל כשמגיע תורנו לעזור – כולם מסתננים וגנבים ואנסים והם יהרסו לנו את המדינה ואנחנו לא יכולים להתמודד עם הנטל הכלכלי. מוכר לך מאיפשהו?

      אהבתי

  3. סליחה עם כל הכבוד אני בהחלט חושבת שיש מקום במדינת ישראל לפליטים שמנסים לברוח מרצח , אבל להגדיר אריתראים כפלטים זה ממש לבגוד באמת. אנחנו מדינה קטנה מוקפת אויבים ויש לנו שמיכה קצרה מאוד מבחינת היכולות שלנו לעזור לכל הנדכאים בעולם . יש מקום לעזור לאלה שבאמת סכנת חיים מרחפת מעל ראשם אבל המספרים צריכים להיות קטנים בהרבה . והדבר החשוב אין יכולת לשכונות מצוקה וערי פיתוח לקלוט כאלה כמיות של מסתננים. אתה דואג לעניי העולם וזה בהחלט מבורך אבל מה על עניי דרום תל אביב שחייהם הפכו הפקר לאן הם ימלטו? אי אפשר לנסות לתקן עוולה בעשיית עוולה דווקא לאוכלוסיה הכי מוחלשת שלך. מדינות ערב ידועות באכזריותן במיוחד למיעוטים וחסרי יכולת האם הלכת פעם להפגנה נגד ממשלת מצרים / סוריה וכד' על הניצול שלהן את המוכים ממדינות אפריקה? האם אתה מחשיב עצמך לוחם למען ישראל יהודית ודמוקרטית? האם אתה מתנגד לאיסלאם קיצוני שבא להרע לכל מי שלא איסלאמי מטורף? האם יצאת נגד ניצול ודיכוי נשים בחברה הערבית איסלאמית? אם ענית על שאלה אחת ואו יותר בשלילה אתה צבוע שבא להיות כאילו בעל מוסר גדול יותר מאלה שמנסים להציל את היהודים מעוד שמד.

    אהבתי

  4. לגבי סעיף באמנת הפליטים: לא מצאתי קישור למסמך המקורי, אבל מצאתי התייחסות של מבקר המדינה לסעיף (אני מניח שהוא מתמצא בעובדות): "האו"ם מכיר בכך שמדינה זכאית להחזיר מבקשי מקלט שהסתננו לתחומה אל "ארץ המקלט הראשונה" המחויבת לעקרונות אמנת הפליטים שדרכה עברו ממדינות מוצאם." (http://www.mevaker.gov.il/serve/books/514/9581/44.htm)

    לגבי שאלת פליטותם של המסתננים – זה מה שכותב ד"ר מרדכי קידר מבר-אילן: "אין זה סוד כי ישראל משמשת מזה שנים מקלט לפליטי עבודה מאריתריאה, מסודן וממדינות אפריקניות אחרות. חלקם הקטן של המסתננים לישראל באו מאזורי הקרבות של דארפור, ותחת הכותרת הזו קיבלה ישראל עד היום כ-40 אלף מסתננים אפריקניים, שאין שום קשר בין רוב רובם ובין דארפור. הם באים לישראל כדי למצוא בה עבודה וחיים נורמליים, בשל האבטלה, השחיתות והעוני השוררים בארצות מולדתם." (http://www.news1.co.il/Archive/003-D-65900-00.html).

    דרך אגב, בכתבה של קושמרו, גם מנכ"לית "קו לעובד" הודתה כי הסכנה הנשקפת למסתננים מאריתריאה נובעת מכך שהם ברחו מארצם. אין מחלוקת לגבי כך שאיכות חייהם שם היתה לא משהו (בלשון המעטה), אך לא נשקפה סכנה לחייהם.

    אני מסכים איתך לחלוטין שישראל צריכה להתחיל לפעול באופן ברור והחלטי, ולמצוא פתרון לאלו שכבר נמצאים בתחומה. אני לא חושב שכדאי שהפתרון יהיה בצורה של הסדרת מעמדם ממהגרי עבודה או כעובדים זרים, שכן אז הדבר ימשיך לעודד את שאיפתם של בני האדם באריתראה לנסות ולהגיע לישראל (וכאמור, להבנתי, חתירה זו – לשיפור איכות חייהם וחיי ילדיהם – היא שמציבה אותם בסכנות הגדולות שעומדות בפני המסתננים). כמו שכותב ד"ר קידר: "גם בהנחה כי פעילותם של ארגונים ואנשים אלו נובעת מכוונות טובות ומלב רחום וחנון, הרי שאריתראי הכותב לחבריו ולמשפחתו כי בישראל טוב לו היות שארגוני "זכויות אדם" דואגים פה לכל מחסורו, גורם בכך לאריתראים נוספים לצאת לדרך וליפול קורבן לסכנות האורבות להם בחצי האי סיני."

    וישראל 'לא יודעת מה לעשות עם רבע מליון העובדים הזרים שנמצאים בתחומה'… אני חושב שהיא יודעת מה צריך לעשות. היא לא יכולה לעשות את זה בגלל הלחץ הציבורי, הדי שטחי ומאוד נגוע בדגמגוגיה (בעיניי).

    אין ספק שחייהם של כל תושבי קרן אפריקה מחורבנים. אבל כך גם חייהם של בערך 3 מיליארד בני אדם על הכדור הזה, שלידם כל אחד מאיתנו חי חיי מלכים. אין לנו יכולת להכיל את כולם. אני חושב כמוך שיש לפעול כמיטב יכולתנו לקליטה של פליטים. אבל את אלו שבאמת בורחים מסכנת חיים ופשעי מלחמה, ובהתאם ליכולותינו.

    ואף אחד לא בא בטענות לאנשים שביקשו לברוח מהמציאות של ארצות מוצאם. ואף אחד לא אמר שהם כולם אנסים ורוצחים. אבל הצפתה של המדינה בלא-יהודים, תגרום לה לחדול מלהיות מדינה יהודית, ותגרום לה לחדול מלהיות בית (ולעת צרה, מקלטה) ליהודי העולם. אני לא יודע מה העמדות שלך. יכול להיות שאתה לא מאמין בכל החשיבות של בית לעם היהודי. אבל גם אם כן, אני מניח שאתה יכול להבין את הדאגה שהמצב הנוכחי מעלה, אצל אלו שכן מוצאים חשיבות עליונה לבית שכזה.

    נכדיהם של הפליטים היהודים צריכים לעשות כל שיכולתם כדי להגיש עזרה לזקוקים לה. אבל נכדיהם של פליטים יהודים לא רוצים להיות גם סבים של פליטים יהודים. ואני לא חושב שזה הופך אותנו לפחות מוסריים.

    ודרך אגב, נעים מאוד 🙂

    אהבתי

    1. 1. לינקים לאמנה יש גם פה בתגובות וגם בגוף הטקסט.
      2. אני חוזר ואומר – נניח שהדעות חלוקות על פליטותם של המהגרים מאפריקה. כל מה שצריך לעשות זה לבדוק כל אדם ולהחליט. יש מחקרים כאלה ויש מחקרים אחרים. למה אין פשוט פעולה ממשלתית? מי מפחד מהתוצאות?
      2. אני לא חושב שישראל צריכה או יכולה לשמש בית לנדכאי העולם באשר הם. אבל כדי שזה לא יקרה – דרושה פעולה. הפסיביות רק מביאה את המצב שאתה לא מעוניין בו.
      4. אני לא חושב שיש ויכוח על כך שחלק מהמהגרים מאפריקה אינם פליטים. אבל יש לזה צד שני – חלק מהמהגרים באפריקה הם פליטים. אז בא נתייחס לראשונים בהתאם ולאחרונים בהתאם ולא נכניס את כולם לכלא. כיום, גם הפליטים מדארפור לא מקבלים מעמד של פליט. 500 מהם זכו במעמד ביניים שמאפשר להם לעבוד. אבל זהו פחות או יותר. כמו שכתבתי פה – מדינת ישראל פשוט לא נותנת אשרות פליטים.
      5. אנחנו לא מוצפים. בלי הפחדות. אם היו מטפלים כראוי בהגירה הלא חוקית היו פה פחות אנשים. לא יותר. אם היינו משתפים פעולה עם סוכניות האו"ם ואם היינו פועלים נגד אנשי רשתות הסחר בבני אדם שפועלים בתחום ישראל, היו פה פחו אנשים.
      6. לגבי מהגרי עבודה אתה מאוד טועה. אין מדיניות אמיתית. לא הייתה כזו מעולם. יש ג'ונגל וסיטואציה קשה מאוד של דלת מסתובבת שנוצרה מאינטרסים כלכליים רבי עוצמה וקרבה מסוכנת של הון לשלטון (שר אחד מצא את עצמו בכלא על עניין אלה בדיוק). במדיניות אני לא מתכוון ל"בא נגרש את כולם" אלא בהבנה לעומק של תופעת מהגרי העבודה, וקביעת כללים ברורים מראש לשהיה בישראל. לא בדיעבד, כמו שמקובל אצלנו. זה מחייב גם שמדינת ישראל תקפיד על שמירת החוק גם ביחס למהגרי העבודה – דבר שלא באמת קורה.

      אהבתי

      1. גבר , ביקשת סימוכין לטענה של "מדינת המקלט הראשונה " והבחור הביא לך את הסימוכין ממבקר המדינה .עכשיו אתה מתבקש לענות ולא להתחמק .
        בוא ואקצר לך את הדרך לתשובה (היא נמצאת כאן –
        http://www.plitim.co.il/0221.html
        אבל זה שקר . כי מאז תחילת 2009 מצרים לא החזירה פליטים בחזרה לארצותם .ואת השקר הזה אותם הארגונים הסייענים אוהבים להפיץ והעם כולל אני אכלתי את זה במשך כל התקופה מ2009 .לאחרונה הגיע לידי הסימוכין הבאים :
        http://www.hrw.org/news/2011/11/15/egypt-don-t-deport-eritreans
        שם אמנם כתוב שמצרים אכן התחילה -לכאורה – להחזיר שוב*** אבל*** מה היה עד היום במשך כמעט 3 שנים ??? מצרים לא החזירה ובינתיים שיקרו לנו ונאלצו לקלוט אותם .
        (וגם שכתוב שהיא מחזירה לא ברור באמת למה הם מחזירים אולי אותם ה200 פליטים הללו פשעו במשהו ? ).
        אבל העיקר ש"נוהל החזרה חמה" הצליחו הארגונים לבטל .
        אבקשך להתייחס לטענותיי .

        לגבי המספר של מיליון בו נקטתי בתגובה הראשונה לפוסט -הנה הסימוכין :
        http://en.wikipedia.org/wiki/Sudanese_refugees_in_Egypt

        אהבתי

      2. מילת המפתח היא ״מקלט״ – האם מצריים היא ארץ המקלט הראשונה? האם אמורים להחזיר את מי שנמלט מזוועת סיני – לסיני? נשמע לי מופרך. אבל אולי אני מתחמק.

        אהבתי

  5. בן, נושא מדינת המקלט הראשונה הוא לחלוטין לא "חוק בינלאומי", ולא ברור על מה מסתמכים כשמדברים על זה. למען האמת, זה די מפוקפק. אם זה באמת היה נכון, אז לא היו בכלל פליטים באף מדינה מערבית, כי לא היה להם כל זכות מקלט. לפי התיאוריה של מדינת המקלט הראשונה, לפליטים מותר רק לעבור גבול, ואסור להם להגיע לאוסטרליה, קנדה, ארה"ב, או כל מדינות אירופה. אבל משום שכבר שנים המדינות האלו אכן מכירות בפליטים מאפריקה, מאסיה וממקומות אחרים, אפשר לראות שלמעשה אין שום מדיניות בינלאומית של מדינת מקלט ראשונה.
    אם כבר אפשר לדבר על משהו, אז זה על מדינת המקלט הבטוחה (!) הראשונה. מצרים אינה מדינת מקלט בטוחה, אז בכל מקרה זה לא רולוונטי לישראל. אגב, באירופה, אפילו שיש להם הסכם פנימי לגבי החזרה למדינה הראשונה באיחוד (נקרא הסכם דבלין 2), בשנה האחרונה בית הדין לזכויות אדם הכיר בחוסר האפשרות להחזיר ליוון בגלל שאין לה מערכת מקלט טובה (ומדובר ביוון, לא במצרים במקרה הישראלי, שבה סטנדרטים נמוכים ביותר).

    אהבתי

  6. אני חושב שעל הרוב אנחנו מסכימים. לגבי נושא העובדים הזרים, התיאור שלך נכון. עיקר הבעיה נובעת משחיתות ומקבלנים שגוזרים קופונים על כל אדם שמגיע לפה.ואין בינינו ויכוח לגבי זה שהממשלה צריכה לפעול באופן ברור, ולהעניק מקלט מדיני מלא לפליטים שברחו מפשעי מלחמה.ונראה שנינו מסכימים שזה צריך להיעשות תוך הבחנה בין המקרים השונים.

    אבל אני חושב שניתן להבין למה הממשלה חוששת מצעד שכזה. כי בו ברגע היא תזכה למסע שיסוי תקשורתי מאורגן היטב. מסע שבין היתר נובע מכך שארגוני הסיוע שמבקרים את המדינה לא עושים את אותה הבחנה, לה אתה קורא, בין המקרים. הנה אותה מנכ"לית של 'קו לעובד' קוראת לראות במסתננים מאריתראה פליטים. אני לא יודע אילו מחקרים גורסים שהם פליטים, ובאיזה נימוק. אבל העובדות לגבי המצב שם ידועות. אין שם מלחמה. היתה להם מלחמה ארוכה, עקובה מדם ורווית פשעי מלחמה עם אתיופיה. אבל כיום שורר שם שקט יחסי. שוב, החיים שם די מחורבנים. אבל האנשים שם לא ניצבים בפני זוועות ופשעי מלחמה. ודרום סודאן קיבלה בשעה טובה עצמאות. כמו שהסרטון לעיל אומר – זה שאדם שחור ועני, לא אומר שהוא פושע. נכון. אבל זה גם לא בהכרח אומר שהוא פליט.

    במדינה הדמוקרטית המודרנית, הממשלה פועלת לפי הלחץ הציבורי שמופעל עליה (אני מבין שאני לא צריך לעדכן אותך על אירועי הקיץ האחרון). אם אנחנו רוצים שהממשלה תפעל באופן מוצלח ומושכל, כדאי שהלחץ שיופעל עליה יהיה מוצלח ומושכל.

    ולגבי ההפחדות על הצפה – אם הזרם הנוכחי ימשיך בהיקפו, תוך עשר שנים ייכנסו לתחומי המדינה רבע מליון בני אדם מאפריקה, תוך עשרים שנה חצי מליון, ואני מאמין שאתה יודע להמשיך את המתמטיקה. אלו כן מספרים שישנו את המציאות הדמוגרפית של ישראל.

    אהבתי

    1. בדיוק מהסיבות האלה צריך להתחיל לטפל בעניין ולא להתחמק. בנוגע ל״שיסוי״ – כל במחאה בעניין העובדים הזרים התמקדה בדיוק בזה: חוסר הוודאות. קיבעו מדיניות ואז תגרשו. לא ההפך.

      אהבתי

  7. עוד נקודה שחשוב להבהיר, זה לגבי עניין הפליטות של האריתראים.
    קודם כל לגבי הגדרת הפליט – בישראל ישנה טעות, שפליטים הם אלו הבורחים ממלחמות, ואם אין מלחמה אז לא צריך להכיר בפליטים. אולי זה נובע מהביטוי השגור בעברית פליטי-חרב, אבל זה לא נכון בעליל, ואתם מוזמנים לעיין מחדש באמנת הפליט, שקישור אליה מופיע קודם.
    פליטים הם אלו הנמלטים ממצב של רדיפות ואיום על חייהם או חירותם. למען האמת, אמנת הפליט אפילו לא מציינת מלחמה כסיבה לפליטות. הרדיפות צריכות להיות מכוונות כלפי הפליטים אינדיבידואלית או כחלק מקבוצה (נניח – הומוסקסואלים, או שחורים). לכן זה לא משנה אם באריתריאה יש או אין מלחמה לעניין הפליטות, אלא האם לאלו המגיעים לישראל יש חשש מבוסס כי חייהם או חירותם יעמדו בסכנה אם יוחזרו.
    מבלי להיכנס כרגע לשאלה (המורכבת) של הפרדוקס בו בעצם הרגע שבו הגשת בקשת מקלט הצבת את עצמך בסכנה אם תגורש (זה אגב נכן בהרבה מדינות); הרי שבאריתריאה יש מצב חמור מאוד של רדיפות, עינויים והעלמויות. ישנה רדיפה של קבוצות דתיות ומיעוטים. כמובן ישנה הגבלה חמורה על כל צורה של חופש ביטוי, חופש התארגנות, חופש פוליטי, ואפילו דברים כגון חופש תנועה. מתנגדים פוליטיים (או אנשים הנחשדים ככאלה) מועלמים, מעונים ואף מחוסלים על ידי המשטר. מדובר בעצם על מעין "צפון קוריאה של אפריקה", רק שלאף אחד לא באמת איכפת. רבים מהמגיעים לישראל נמלטים מהשירות הצבאי. לא מדובר בשירות צבאי מהסוג הישראלי, אלא בצורה של עבדות כפויה – גברים ונשים מגויסים לשנים ארוכות, ללא יכולת בחירה, שם הם משמשים לעיתים קרובות כעובדי כפייה של הקצינים שלהם. אמנם אריתריאה היא ארץ ענייה, אבל הבריחה מאריתריאה אינה רק מסיבות כלכליות, אלא באופן ברור גם מסיבות שאיפה לחירות והימלטות מרדיפות והפרות זכויות אדם קשות, חמורות, ושיטתיות.
    רק לשם ההשוואה, מדינות רבות בעולם המערבי, מכירות באריתראים כפליטים באחוזים גבוהים מאוד, מעל ל-80% במדינות רבות, ואף מעל ל-90% במדינות אחדות. האם כולם טיפשים בעולם? האם הם לא יודעים מה זה אומר פליטים? [רמז – יש להם ניסיון רב יותר מאשר לישראל בבדיקת פליטות]. או לחילופין – האם כל השקרנים מגיעים לדווקא ישראל וכל הפליטים ה"אמיתיים" לשאר העולם?
    לסיום – אני לא טוען שכל האריתראים בישראל זכאים למעמד פליט. יתכן שישנם כאלו שלא. אך הניסיון העולמי מרמז כי יתכן שרבים מהם אכן זכאים. והניסיון להגיד שרובם לא פליטים מבוסס על בורות במקרה הטוב (חוסר הכרה של הגדרות הפליטות), או על אדישות במקרה הרע.

    אהבתי

  8. סחתיין אורי על המאבק העיקש… אכן, לא פשוט להגן על הפליטים.

    כשקראתי את הדיון שהתפתח כאן, השאלה שצצה בי היא מה בעצם קורה/קרה שם בסודאן שככה יש כזה שטף של פליטים? האם הם באמת בורחים על חייהם? אז קפצתי לעיון קצר אצל ידידתי החביבה ויקיפדיה, ומצאתי שם את האישור למה שחשדתי (על סמך היכרות של מקרים דומים):

    1. זו מלחמה פוסט-קלוניאלית, כלומר היא תוצר של השלטון הקולוניאלי המערבי שזרע שם הרס… כפי שהוא עשה בכל העולם, כולל כאן אצלנו – המקור למלחמת היהודים בערבים,

    2. מעורבות של לוחמים/סוכנים של אותן מעצמות, באופן סמוי (למחצה), גם בתום תקופת השלטון הקולוניאלי באופן רשמי. מזכיר לי שלפני כשבוע נחשפו סוכני CIA בלבנון…

    הכל כאן:
    http://en.wikipedia.org/wiki/First_Sudanese_Civil_War

    אהבתי

  9. לגבי מתווה מדיניות – אני ממליץ על נייר עמדה שנתקלתי בו, של ארגון מציל"ה (מחשבה יהודית, ציונית, ליברלית והומניסטית). הוא נכתב על ידי אמנון רובינשטיין, שלמה אבינרי, ליאב אורגד ורות גביזון, ובעיניי נראה שהם עשו שם עבודה רצינית. (http://www.metzilah.org.il/webfiles/fck/File/Immigration_Book%202.pdf).

    בין היתר הם כותבים:

    "היעדר חקיקה סדורה בעניין מבקשי מקלט ופליטים גורם לאי־בהירות משפטית,
    לחוסר הקפדה על מחויבויותיה הבינלאומיות של ישראל, להליכים מתמשכים
    ובעייתיים וליחס לקוי לפליטים. המדיניות כלפי פליטים צריכה לאזן בין הצורך
    להעניק מקלט ומחסה לפליטים ברוחב לב ובאופן מופתי לבין צמצום היקפה
    העצום של התופעה וניצול הדין לרעה בידי מי שאינם פליטים. מעשית, נדרש
    מנגנון מושכל והומני, הכולל בין היתר הקמת מתחמי דיור ראויים לשיכון מבקשי
    מקלט עד שיוכרע בעניינם, הקמת ערכאה ממוקצעת לטיפול בבקשותיהם, מתן
    העדפה למי שבקשותיהם הוגשו בשגרירות מחוץ לגבולות המדינה והרחקה בלא
    דיחוי של מי שבקשתם סורבה כדין.
    אין לישראל עניין בהגדלה שיטתית של אוכלוסייתה בדרך של הגירה שלא על פי
    חוק השבות. העיקרון המנחה למדיניות הגירה המוצע הוא ”קשה בחוץ, קל בפנים״,
    כלומר מדיניות כניסה נוקשה וסלקטיבית בצד מדיניות הגירה הומנית לאחר כניסה
    ושהייה ממושכת כדין, לרבות מתן אפשרות לרכישת מעמד ואזרחות בישראל."

    עודד, לגבי הסעיף באמנה – הראיתי לך את התייחסות של המבקר אליו. אפשר להוסיף פה גם התייחסות של בג"צ ל"החלטה 58 של הוועדה האקזקוטיבית של נציבות האו"ם לפליטים משנת
    1989 (The Executive Committee of the United Nation High Commissioner for Refugees), אשר לפי הכלל הקבוע בה, ככלל, פליטים ומבקשי מקלט שמצאו מקלט במדינה מסוימת (להלן: המדינה הקולטת או מדינת המקלט הראשונה) לא יעברו ממנה למדינה אחרת" (סעיף 4 פה: http://elyon2.court.gov.il/files/07/020/073/N32/07073020.N32.htm).
    והמושג שמובא פה "מדינת המקלט הראשונה" מגלם בתוכו את ההגדרה שדיברת עליה – על "מדינת מקלט בטוחה ראשונה". כשישראל פעלה להשבת חלק מהמסתננים למצרים (לפני המהפכה), זה היה תוך תיאום והבטחת שלומם שם (ראה בנייר העמדה של מציל"ה בלינק למעלה).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s