רגעים שחורים בעיר לבנה

אי אפשר להכחיש – יש רגעים של יאוש במחאה הזו.

אולי זה אותו ייאוש ממש שבגללו נמנעתי מלכתחילה לצאת מהבית כל כך הרבה שנים. חשבתי שהמנעות מהטעם הצורב של חוסר האונים שווה את הוויתור על התקוות.

אבל תנופת התקווה העצומה שהחלה ב14 ליולי סחפה גם אותי, ואיתה ההכרה שאין לי יותר ברירה.

אני מסודר כלכלית. לא יצאתי לרחובות כי אין לי בית. יצאתי לרחובות ונשארתי בהם מאז כי אחרי שנים של כהות חושים והתכסות בשמיכת הפוך הנעימה של הבורגנות, לא יכולתי יותר עם כל הרוע והחושך. לא עם ההתעללות בעובדי הקבלן, לא עם זוועת החינוך לעניים ובכלל, לא עם הבריאות בפריפריה. לא עם יוקר המחיה ולא עם התספורות – לא יכולתי לחיות יותר עם הניצול ורוע הלב ועם ההחלטה של המדינה שלי להמשיך לקחת ממני את התשלום הקבוע, בזמן שהיא הפסיקה, במודע, למלא את תפקידה:

להגן על האזרחים הרבים מפני חמדנותם אטומת הלב של המעטים והחזקים.

ואז לפיד הונף, ועוד אחד, ואני, שתי שניות אחרי שהציניות החלה להרים את ראשה, הנפתי אחד גם. בכל הכח.

אולי כי כבר כמה שנים אני לא לבד – יש לי משפחה. יש לי אחריות. יש לי ילד בן קצת-יותר-מארבע, אני אמור לעבוד ממש קשה כדי לתת לו עולם יותר טוב מזה שאני קבלתי. אני אמור לגרש עבורו את החושך, לתת לו תקווה.

אבל לא תמיד זה קל. יש רגעים של ייאוש.

רק ביום רביעי לקחתי את הזאטוט לגן התקווה. מאהל התקווה הגאה, יחד עם פורום פריפריה המופלא, הרימו שם פסטיבל חנוכה אלטרנטיבי. זה היה כל מה שהמחאה הזו צריכה להיות – זה היה חם, אנושי, מעצים, יצירתי ובחינם.

חנוכה - מביאים אור לתקווה (צילום: אלון שרף)

זו הייתה הפעם הראשונה שלי במאהל התקווה. אני לא איש שטח, אני איש מקלדות. כן, זו טעות – השטח הוא המקום הנפלא ביותר במחאה הזו. לראות בעיניים את האנשים שעבדתי איתם כתף-אל-כתף מטאפוריות במשך שבועות מקבלים קול ופנים ותנועה, ולראות את היצירה המופלאה שהמחאה הזו גורמת להם יצור (ולהפך – לראות את המחאה המופלאה שהאנשים האלה מחוללים) – זה האור הגדול שמבריח את החושך.

רק יום לפני כן בית המשפט הודיע שמאהל התקווה ישאר כל כנו, בינתיים, עד לקבלת החלטה סופית. עירית תל אביב יפו דרשה לפנות אותו, בית המשפט נעתר לבקשת יושבי המאהל והשאיר את צו הביניים על כנו. זה היה, כאמור, ביום שלישי. בימים שלאחר מכן פנו אלינו כמה פעמים לפרסם את הפעילויות של המאהל, ובכלל זה הקמת כיתת לימוד תומכת לילדים עם קשיי למידה בשכונה. התחלנו להכין פוסטים על הדברים מופלאים, העצומים, שקורים במאהל התקווה.

והבוקר הגיעה ההודעה הזו:

"לפני כחודש שילמה עיריית תל אביב לחלק גדול מדיירי מאהל התקווה מענקים על סך של 7-10 אלפי שקלים והחתימה אותם על חוזה לפיו לא יוכלו לחזור ולהקים מאהל מחאה לעולם. פקחים הגיעו לוודא שכל מי שחתם אכן התפנה ובהמשך הגיע גם צו פינוי לדיירים שלא התפנו מרצון.

מאהל התקווה, בעזרת עו"ד יפעת ביטון, עתר למניעת הפינוי. הפינוי נדחה. בדיון האחרון בבית המשפט, יום לפני הפסטיבל החגיגי במאהל, הציעה השופטת לעיריית תל אביב לתת למאהל ארכה של מספר חודשים, העירייה סירבה, השופטת סגרה את הדיון ללא הכרעה ואמרה שתנתן תשובתה בהמשך. אתמול נפגשנו דיירי ופעילי מאהל התקווה וכתבנו תוכנית שאפתנית ומרגשת להמשך הפעילות במאהל.

הבוקר (יום ראשון) הודיע בית המשפט שיש למאהל התקווה שבוע להתפנות.
מאהל התקווה היה בחצי השנה האחרונה בית של נפגעי מדיניות הדיור הממשלתית והעירונית, מטה מחאה פעיל ושוקק חיים ומרכז קהילתי שחיזק את הקהילה המקומית, יצר גשרים בין אוכלוסיות שונות ויזם אירועי תרבות פתוחים לכולם.
דנה אמסלם: "קיבלנו את הבשורה המרה. יש לנו שבוע למצוא בית, שישה עשר אנשים, שמתוכם קשיש בן שבעים , ועוד כעשרה ילדים קטנים. בית המשפט, הבית של הצדק, גורם עוול שאין כדוגמתו. אנחנו 'אזרחי מדינת ישראל' ואין לנו נחלה בארץ שלנו, מה זה אומר??? זרקו אותנו מהרחוב לרחוב. אני קוראת לכל הפעילים החברתיים בארץ לזעוק יחד איתנו'".

יש רגעים במחאה הזו שכל מה שאני רוצה זה לחזור חזרה למיטה ולהתכסות בפוך. ולי ולמשפחה שלי יש מיטה, וגג, ופוך.

אז אני אקח את השעות הקרובות להיות עם הכעס שלי על ראש העיר האטום והאכזרי שלי, הזעם על בית משפט שלא מסוגל לתת צדק, הייאוש ממציאות שמשאירה אותי כל כך קטן וחסר אונים, רק כדי לקום מחר שוב, ולזכור שאני לא לבד, ושאנשי התקווה לא לבד ויש לנו קודם כל זה את זה, ויש עוד רבים אחרים-

ויחד נעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי למנוע את הפינוי של התקווה.

וננשום. ונזכור שזה מרתון, לא ספרינט, וגם אם כרגע יעשה עוול נורא לאנשים, ומדובר פה בעוול נורא, בטווח הרחוק אנחנו ננצח. אנחנו חייבים לנצח.

איזה ברירה יש לנו?

עוד על אכזריות העיריות ואטימות בתי המשפט

עצומה נגד הפינוי

לילה שחור בחצר האחורית של העיר הלבנה – לילה לפני הפינוי. 

פעולות נוספות יתעדכנו בהמשך.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s