ביל קלינטון והתרגיל המסריח

ביל קלינטון ינאם הערב (31.10.15) בעצרת לציון 20 שנה לרצח רבין. אתמול הוא נפגש עם ראש הממשלה לשיחה. ניחוש שלי: על רבין לא ממש דברו שם. על גז, כנראה שכן: ביל קלינטון הוא לוביסט של נובל אנרג'י.

על פי הוול סטריט ג׳ורנל המעורבות של ביל קלינטון במשק הגז ארוכת שנים: עוד לפני שינויי המס שהתקבלו ע״י וועדת שישנסקי נפגש קלינטון עם ראש הממשלה בנימין נתניהו וניסה למנוע את המסוי הנוסף. לא מיוחד להזכיר שאישתו של הלוביסט קלינטון הייתה באותו הזמן שרת החוץ של ארה״ב, והיא כיום מועמדת מרכזית לנשיאות.

מימין: ראש ממשלת ישראל משמאל: לוביסט נובל אנרגי׳.

בצירוף מקרים שכזה, מסתמן שכבר במהלך השבוע שאחרי העצרת, תחליט ממשלת ישראל שהשר דרעי יפסיק להיות שר הכלכלה, וראש הממשלה יקבל את סמכויותיו. הוא ימנה ממונה חדש על הגבלים עסקיים, ויחתום על כתב הכניעה למונופול הגז, המכונה "מתווה הגז".

לפיד וקלינטון, 2013זו איננה הפעם הראשונה שקלינטון מגיע לישראל ברגעי הכרעה במשק הגז. ב-2013 הוא הגיע לכאן בשיא הדיונים על ייצוא הגז והמלצות ועדת צמח. מליארדים היו מונחים על הכף. הנשיא לשעבר קפץ לבקר. העילה: יום ההולדת ה-90 לשמעון פרס. באותו ביקור הוא נפגש עם שר האוצר שהחליף את שטייניץ, יאיר לפיד. עם או בלי קשר, לפיד, שהצהיר במצע "יש עתיד" שאסור לייצא את הגז הישראלי, הצביע בעד אחוזי הייצוא הנדיבים שהציעה וועדת צמח.

עכשיו מסתנכרן הנשיא ה-42 של ארה"ב עם התרגיל המסריח של ממשלת נתניהו: שר מועבר מתפקידו רק כדי לאפשר לנתניהו לחתום על מתווה שחברות הגז דורשות ממנו.

אבל המעורבות של קלינטון בלובי לטובת נובל אנרג'י בישראל ארוכת שנים עוד יותר. הנה למשל מה שאמר מי שלא חשוד באהדה למאבק שלנו, שר האוצר לדעבר ושר האנרגיה הנוכחי יובל שטייניץ על הלחצים עליו בתקופת הדיונים של וועדת שישנסקי למסוי הגז (ההדגשות שלי):

"אני מודה שדי פחדתי. בפעם הראשונה במאבק חששתי שבאמת יחסלו אותי. כשהחלטתי לחייב את חברות האנרגיה במס על עתודות הגז והנפט, רוב צמרת האוצר הסתייגה מהמהלך. לא בגלל שהם חשבו שאני טועה, אלא מפני שהיו בטוחים שלא אצליח. אחד מראשי האוצר אמר לי, אתה הולך עם הראש בקיר, וכשהראש שלך יתרסק, כולנו נספוג את הרסיסים. הלובי של חברות האנרגיה כל כך חזק, שאין לך סיכוי מולן. אמרו לי, אתה צודק, אבל לא חכם. הביאו כדוגמה את אריק שרון שניסה להעלות מעט את המסים והתמלוגים על הגז, ולחץ אמריקאי כבד גרם לו לסגת מיידית מהיוזמה.
הרגע השני המפחיד היה כשהתחילו הלחצים מהבית הלבן. חברות האנרגיה שכרו לוביסטים אמריקאים, כולל הנשיא לשעבר ביל קלינטון, ששלח מכתבים וניהל שיחות כדי לפרק את ועדת ששינסקי ולעצור את חוק המיסוי. חברי קונגרס אמריקאים ביקשו ממני הבהרות. התחילה תחושה של לחץ כאילו אנחנו עושים משהו לא תקין ביחסי המסחר בין שתי המדינות. ניסיתי להסביר שאנחנו במקום הנמוך ביותר בעולם ברווחי מדינה ממאגרי נפט וגז, שאנחנו לא מקבלים כלום ושלאזרחי ישראל זכות מוסרית להרוויח מהמשאב הציבורי שלהם לא פחות מהחברות הפרטיות".

הכותרת של הראיון הזה, שהופיע במעריב באפריל 2013: "חששתי שיחסלו אותי". ככה נראה הלחץ של חברות האנרגיה, כמו של מאפיה: לחצים, הפחדות, איומים וביל קלינטון אחד. מול זה אנחנו עומדים.

אם תהיתם למה דרעי מוכן לצימצום דראסטי בתפקידים שלו, למה הוא מוכן לזוז הצידה, למה הוא לא נאבק עד הסוף במתווה שהוא עצמו יודע שהוא רע ("הרע במיעוטו") – יכול להיות, ואני מנחש פה, שגם עליו הופעל לחץ נורא ואיום כמו ששטייניץ מתאר.
יכול להיות.

מול התאגידים הדורסניים האלה, האינטרסים העצומים והלובי חסר העכבות נאבקנו בשנים האחרונות. מאבק הגז הוא מאבק של קבוצת אזרחים נחושה מול מערכת ענקית, עתירת ממון, בעלת קשרים תמנוניים בתקשורת ובשלטון, מערכת שדורסת את המדינה בדרך לקבל את כל מה שהיא רוצה.

חשוב להבין: מתווה הגז שאמור להיות מאושר ע"י שר הכלכלה נתניהו לא רק ינציח מחירים מופקעים, ויאפשר את המשך קיומו של מונופול אימתני כמוהו לא ידע המשק הישראלי, מתווה הגז גם יעביר ליידיים פרטיות את משאב הטבע הכי יקר שנמצא פה, משאב טבע חיוני למשק האנרגיה הישראלי. הוא יעשה זאת תוך עקיפת החוק הישראלי, התעלמות מהאינטרסים הלאומיים הישראלים וגרוע מכל, פגיעה של ממש בריבונות של מדינת ישראל: באופן חסר תקדים בעולם המערבי, תוותר מדינה על סמכויות האכיפה שלה בכל מה שקשור למשאב טבע חיוני שלה, וזאת למרות שמונופול הגז עבר פעם אחר פעם על חוקי המדינה, בחסות העלמת עין של פקידי הממשלה ושריה.
ממשלת נתניהו, בהתאם לדרישות מונופול הגז ובעידודם של הנשיא לשעבר קלינטון ודומיו, מובילה אותנו הרחק הרחק מהעולם המערבי: יכולנו לבחור במודל הנורווגי. אנחנו הולכים על המודל הניגרי.

רצח רבין הרחיק אותי, כמו רבים אחרים, מעשיה בזירה הציבורית. המחאה החברתית החזירה אותי לשם. מאבק הגז הוא אחד הדברים המרכזיים שבהם אני עוסק בשנים האחרונות.  זה מאבק הירואי שאני גאה להיות חלק ממנו. מול כוחות ענק, הערנו את תשומת הלב הציבורית, העברנו חוגי בית למאות אנשים, הוצאנו אלפים לרחובות, גייסנוכוחות פוליטיים ועצרנו את התהליך ככל שיכולנו.

אני לא יודע מה יקרה למאבק אם חלילה המתווה המסוכן הזה יחתם. אנחנו נמשיך למצוא דרכים להגן על האינטרסים האנרגטיים, הכלכליים והחברתיים של מדינת ישראל.
דבר אחד ברור לי: עוד ארבע וחמש שנים, כשיתבררו התוצאות ההרסניות של המתווה הזה לכלכלה ולחברה הישראלית, כשיתברר הנזק לדמוקרטיה הישראלית, נדע לא רק שצדקנו – אלא מי האשם.

נדע מי מעל בתפקידו, מי הפר את הבטחותיו, מי התחמק ומי דחף . נדע מי נכנע, בסופו של דבר לתאגיד האמריקאי, לטייקון הישאלי – וללוביסט.

(מקור: עידו קינן)
מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “ביל קלינטון והתרגיל המסריח

  1. ומה בדיוק נעשה עם הידע הזה? זה לא שאנשים כמו ביבי יושבים בכלא או שח"כ שנאסרו בגין עברות שיש עימם קלון לא יכולים לחזור לשרת בתפקידים שיאפשרו להם למעול שוב בתפקידם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s