המילה הכי חשובה בקמפיין של ברני סנדרס

מי שעוקב אחרי הקמפיין החכם, מעורר ההשראה והלא יאומן של ברני סנדרס בפריימריז הדמוקרטיים לנשיאות, שם לב שהאיש מכיר היטב את המונח דף מסרים: בכל ראיון, הרצאה או נאום, בין אם זה אחד על אחד ובין אם זה מול 30,000 איש, הסנטור היהודי מוורמונט יודע לחזור על המסרים הסוציאל-דמוקרטיים שלו בהתלהבות ובחדות (ובתנועות ידיים בלתי אפשריות) כאילו הוא אומר אותם בפעם הראשונה.

אבל עם כל הכבוד למסרים על ביטוח בריאות לכל, העלאת שכר המינימום, תואר ראשון ציבורי חינם וכמובן החובה של מעמד הביליונרים האמריקאים לשלם את "החלק ההוגן שלו" במס, יש מילה אחת שלעולם לא תעדר מהנאומים של סנדרס. מילה אחת שבלעדיה אין לו קמפיין –

המילה הזו היא "אמריקה".

יש כל מיני צורות שבהן ברני סנדרס מדבר על אמריקה, למשל: I don’t believe in some foreign “ism”, but I believe deeply in American idealism.” או "This is not what America stands for" וגם "This is not what America is all about". אבל אמריקה תהיה שם תמיד.

את הנעיצה הסופית של "אמריקה" הוא הביא בתשדיר הבחירות היפה הזה, ששוחרר לפני כשבוע:

בנאום החשוב שלו באוניברסיטת ג'ורג'טאון, ברני סנדרס לא רק דיבר על אמריקה: הוא דיבר על היותו ממשיך דרכו של פרנקלין דלינו רוזוולט, שגם לו, הוא חזר והדגיש, בזו כ"סוציאליסט". החיבור שהוא חיבר בין הנשיא הדמוקרטי האהוב לעצמו היה מובהק ומנומק, וכלל אזכור של "מגילת הזכיות השניה" שFDR שאף להעביר ולא הצליח: מגילת הזכויות הכלכליות.

מה שסנדרס עושה, בחוכמה רבה, באיזכור המתמיד של אמריקה, ובחיבור שלו לרוזוולט (וגם לפעמים לקנדי) הוא לבנות נראטיב שבו הדעות הכלכליות השמאליות שלו לא רק שאינן מחוץ למסגרת הפוליטית המקובלת: בנראטיב של הקמפיין של סאנדרס, הוא אמריקה האמיתית.

סאנדרס מודע היטב להיותו אאוט סיידר בפוליטיקה האמריקאית. הוא אאוט סיידר לא רק בגלל שהוא לא שייך באמת למפלגה גדולה (הוא היה חבר קונגרס עצמאי לאורך כל השנים), אלא בגלל שעמדותיו נמצאות בקצה השמאלי של המפה הפוליטית הלאומית. לכן הוא מתעקש להגיד שהוא בעצם המרכז, ואלה המנותקים האלה מוושינגטון שזזו ימינה לזרועות התאגידים הגדולים ווול-סטריט.

וזה עובד: הקהלים שסנדרס מביא, רבבות אנשים שמגיעים לשמוע אותו, מעידים שהמסר שלו מהדהד היטב.  בין אם ינצח באיווה ובין אם יפסיד, בין אם ינצח במרוץ כולו ובין אם יפסיד, הוא הגיע משום מקום ומהווה עכשיו איום אמיתי על מי שהוכתרה מראש כמועמדת שאין בלתה, הילארי קלינטון. הפריימריז הדמוקרטיים הפכו, בזכות הקמפיין של סנדרס, מהכתרה למאבק. זה לא היה יכול לקרות בלי ההתעקשות הזו להיות בלב האמריקנה.

סנדרס למד את כל זה ממורה מצויין.

ב2004 נבחר סנטור צעיר, אלמוני ושחור מאילינוי, להציג את מועמדה של המפלגה הדמוקרטית, ג'ון קרי, בוועידת המפלגה. ברק אובאמה ידע שזה הרגע שלו להתייצב על הבמה הלאומית, והוא נשא נאום שנחשב לנקודת מפתח במסע שלו לבית הלבן.

אבאמה השתמש דוקא באלמוניות שלו, ובעיקר בסיפורו האישי, שלכאורה יש בו את כל הסיבות למה הוא לא יכול להיות נשיא, כדי להלל את אמריקה, המדינה שמאפשרת לבן של מהגר אפריקאי ואישה לבנה מקנזס לעמוד על הבמה החשובה הזו. הנאום המופתי, שנחשב עד היום לנאום ש"עשה את אובאמה", מצליח לא רק להלל את החלום האמריקאי – אלא לשכנע שהוא התוצאה המובהקת ביותר שלו: אובאמה הוא אמריקה.

סנדרס ראה, הבין והפנים. המסר שלו היום הוא זהה: סנדרס הוא אמריקה.

14-bernie-sanders-liberty-university-w529-h352
ארצות הברית, כמו מדינת ישראל, היא מדינת מהגרים שכותבת כל הזמן את הסיפור שלה מחדש, ולכן המאבק על מה "אמריקאי" ומה לא קריטי כל כך בפוליטיקה האמריקאית, ממש כשם שהמאבק על מהו ישראלי קריטי בפוליטיקה הישראלית.

הגדרת ה"ישראלי" הייתה מצומצת מלכתחילה. עבור רוב הישראלים, למשל, היא לא כוללת ערבים, ממש כשם ששנים ארוכות ההגדרה של "אמריקאי" לא כללה שחורים, עם כל ההבדלים ההיסטורים, הדתיים והפוליטיים.

אבל גם באמריקה וגם פה יש תנועות מתמידות במאבק על ההגדרות, ובד"כ האליטה מנסה להגדיר מהו ישראלי בצלמה ובדמותה. וכך, מאז עלייתה לשלטון ב1977, האליטה השלטת מימין כותבת מחדש את הסיפור הישראלי.

המאבק על הגדרת הישראליות יכול להיות מפרה וחשוב, אבל בשנים האחרונות הוא הפך לקרב של ממש, שמגיע לשיא ממש במקביל לתחילת הפריימריז הנשיאותיים בארה"ב: כוחות חזקים, מאורגנים וממונים מהימין, שמפלגות השלטון מגבות או אולי מובילות, מצמצים באופן בוטה ודרמטי את מושג הישראליות על מנת להנציח את שלטון הימין. אולי זו ריאקציה לאיום שחשו בבחירות האחרונות, אולי זה שיאו של תהליך ארוך שנים, אבל הקרב בעיצומו, הוא קשה ומלוכלך.

זה קרב מילולי, נראטיבי ואידיאולוגי שיש לו השפעה ישירה ודרמטית על המציאות.

אם אני יכול ללמוד משהו מברני סנדרס זה שלא צריך לנסות להידחק למיטת הסדום של ההגדרות של היריבים שלך. לא הם קובעים מה כן ומה לא. האומץ הגדול, כמו גם החוכמה הפוליטית, היא להרחיב את ההגדרות, לא להכנע לאלימות האידיאולוגית של מסננות מבוססות מקראתיזם. זה לא רק הדבר הנכון לעשות – זה הדבר החכם לעשות.

זה לא פשוט וזה לא קל. השמאל הישראלי איננו חזק, מאורגן ועשיר כמו המפלגה הדמוקרטית, ואין לנו מנהיגים רהוטים וחכמים כמו ברק אובאמה וברני סנדרס – אבל זה קרב שאסור להפסיד בו.

לא רק בסיסמאות מהפה לחוץ – בהבנה מחודשת של הסיפור הישראלי, בכתיבתו מחדש, בהרחבתו אל ציבורים חדשים ורעיונות חדשים, ובעיקר בלי פחד מאלה שבמקום להתמודד עם רעיונות שונים משלהם, מעדיפים שלא יהיה ויכוח, מעדיפים להוציא את היריב הרעיוני מחוץ לגדר.

מול כל אלה חייבים להתמודד. באומץ ובחוכמה.

ומכיוון שב1.2.2016 יחלו הפריימריז הדמוקרטיים באיווה. השאלה היחידה שנותרה לשאול היא:

Do you feel the BERN?

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “המילה הכי חשובה בקמפיין של ברני סנדרס

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s